מטלה >> 4. קרא את הקטע "ממשות" מתוך המאמר "אהדה, ממשות ותקשורת".

אהדה, ממשות ותקשורת

ממשות

ניתן להגדיר ממשות בתור "משהו שנראה שהוא קיים". ממשות היא ביסודו של דבר הסכמה. מה שממשי הוא מה שאנחנו מסכימים שהוא ממשי.

את הממשות, הממשות של העולם הפיזיקלי, חשים באמצעות ערוצים שונים; אנו רואים משהו עם העיניים, אנו שומעים משהו עם האוזניים, אנו מריחים משהו עם האף, אנו נוגעים במשהו עם ידינו, ואנו מחליטים, לאחר מכן, שקיים משהו. אבל הדרך היחידה שלפיה אנחנו יודעים את זה היא דרך החושים שלנו, והחושים האלה הם ערוצים מלאכותיים. איננו נמצאים במגע ישיר עם העולם הפיזיקלי. אנו נמצאים במגע איתו דרך ערוצי החושים שלנו.

אותם ערוצי חושים יכולים להתקהות. לדוגמה, אדם מאבד את מאור עיניו, ומבחינתו לעולם הפיזיקלי אין כל אור או צורה או צבע או תפיסת עומק. לעולם הפיזיקלי יש עדיין ממשות בעיניו, אך זו אינה אותה הממשות כמו זאת של אדם אחר. במילים אחרות, הוא אינו מסוגל לקלוט עולם פיזיקלי באופן מוחלט ללא ראייה. אי אפשר לקלוט דברים אלה ללא החושים. אז רואים את העולם הפיזיקלי באמצעות החושים האלה.

שני אנשים יכולים להסתכל על שולחן ולהסכים כי זהו שולחן. הוא עשוי מעץ, הוא חום. האנשים מסכימים על כך. כמובן, האיש מבין שכאשר הוא אומר "חום" והאיש השני שומע "חום", ייתכן שבעיני האיש הראשון חום הוא למעשה סגול, אך הוא הסכים שזהו חום, מאחר שכל חייו אנשים הצביעו על גוון צבע זה ואמרו "חום". ייתכן שבעיני האיש השני הוא למעשה אדום, אך הוא מזהה אותו כחום. אם כן, שני האנשים נמצאים בהסכמה, למרות שהם עשויים לראות דבר שונה. אך הם מסכימים שזה חום, שזה עץ, שזה שולחן. כעת בחור שלישי נכנס, מתקרב ומעיף מבט בדבר הזה ואומר "הה! פיל!"

איש אחד אומר "זה שולחן, רואה? פילים הם ..."

"לא, זה פיל", עונה האיש השלישי.

לכן שני האנשים אומרים שהשלישי משוגע. הוא לא מסכים איתם. האם הם מנסים להמשיך ולתקשר איתו? לא. הוא לא מסכים איתם. הוא לא הסכים על הממשות הזאת. האם הם נמצאים באהדה איתו? לא. הם אומרים "הבחור הזה משוגע". הם לא אוהבים את זה. הם לא רוצים להימצא בסביבתו.

כעת נניח ששני אנשים מתווכחים, ואחד אומר "השולחן הזה עשוי מעץ", והאחר אומר "לא, הוא לא. הוא עשוי ממתכת שצבועה כך שזה ייראה כמו עץ". הם מתחילים להתווכח על כך; הם מנסים להגיע לנקודת הסכמה, והם לא מצליחים להגיע לנקודת ההסכמה הזאת. בחור נוסף מתקרב ומעיף מבט בשולחן ואומר "לאמיתו של דבר, הרגליים צבועות כך שהן ייראו כמו עץ, אבל המשטח העליון הוא עץ והוא חום וזה שולחן". שני האנשים הראשונים מגיעים כעת להסכמה. הם מרגישים אהדה. לפתע פתאום הם מרגישים ידידותיים, והם מרגישים ידידותיים כלפי האדם השלישי. הוא פתר את הבעיה. שני האנשים הגיעו להסכמה והם נכנסים לתקשורת.

עבור אדם יחיד, ממשות יכולה להיות מורכבת רק מהפרשנות שלו לתפישות החושיות שהוא מקבל. אי-האמינות היחסית של נתונים כאלה בולטת באופן ברור על-ידי הדו"חות השונים שתמיד מתקבלים בתיאור של, בוא נאמר, תאונת דרכים. אנשים שלמדו תופעה זו מדווחים שישנה מידה מדהימה של שוני בתיאור שניתן על אותו האירוע על-ידי עדי ראייה שונים. במילים אחרות, הממשות של הסיטואציה הזאת שונה בפרטיה עבור כל עד ראייה. למעשה, ישנו טווח רחב של הסכמה, טווח מאוד רחב, ההסכמה המשותפת של המין האנושי. זהו כדור הארץ. אנחנו בני אדם. המכוניות הן מכוניות. הן מונעות על-ידי פיצוץ של כימיקלים מסוימים. האוויר הוא אוויר. השמש נמצאת בשמיים. בדרך כלל ישנה הסכמה שקרתה תאונה. מעבר לאיזור ההסכמה הבסיסי הזה ישנן פרשנויות נבדלות של הממשות.

מבחינה מעשית, הממשות מורכבת מתפישתך אותה, ותפישתך את הממשות מורכבת, במידה רבה, ממה שאתה יכול לתקשר עם אנשים אחרים.